פסק-דין בתיק בג"ץ 1073/05

השופט א' רובינשטיין:

א.        ביום כ' באדר א תשס"ה (1.3.05) הוחלט - בהרכב בראשות השופטת ביניש ובהשתתפות השופטים רובינשטיין ועדיאל - כלהלן: "בהסכמת הצדדים, על-פי המלצת בית המשפט, תינתן אורכה לעותרים להגיש ערעור על פסק-דינו של בית-הדין הרבני האזורי לבית-הדין הרבני הגדול. העותרים יגישו לבית-הדין הגדול בימים הקרובים את ערעורם. בית-הדין הגדול מתבקש לעשות מאמץ ולדון בערעור במועד קרוב ככל האפשר. בתוך 90 ימים יגישו לנו הצדדים הודעה בדבר תוצאות ההליכים בבית הדין הגדול. צו הביניים המורה על עיכוב ביצוע פסק-הדין של בית הדין האזורי יעמוד בעינו".

ב.        לרקע יצוין, כי המדובר בעתירת אם ובנה, האם אזרחית ישראלית ואזרחית ארה"ב הגרה בניו-יורק ובנה נולד בניו-יורק, שבגדרה מתבקש צו להפסקת דיונים בבתי הדין הרבניים בענייני העותרים, ובמיוחד במשמורת ובהסדרי הראיה שהם סלע הסכסוך כיום, וזאת בשל העדר סמכות.

           המשיב 3, בעלה לשעבר של העותרת ואבי העותר, טוען כי ניתנה הסכמה לסמכות בענייני משמורת והסדרי ראיה, כעולה, לשיטתו מדיוני בתי הדין. ההסכמה ניתנה, כך טען, על-ידי טוענת רבנית בשם העותרת.

ג.        (1) העותרים לא ערערו לבית הדין הגדול על-פי ההחלטה הנזכרת מיום 1.3.05, ותחת זאת פנו וביקשו ביום 18.3.05, כי בית משפט זה ישנה מהחלטתו הנזכרת וידון בעתירה לגופה. זאת, שכן העותרת - כך נטען - מעולם לא הסכימה לסמכות בית הדין הרבני בענייני הילד העותר, אין לה אפשרות כלכלית למימון ערעור, הילד לא היה צד להליכים, וגם הסכמת העותרת, אילו ניתנה, לא היתה יכולה להקנות סמכות; זאת - שכן הטענה לגביה יסודה בהקשר להסכמת המשיב 3 לגט, ואינה קשורה באינטרסים של הילד. נטען, כי המשיב 3 הטעה את בית המשפט בהצהירו כי העותרת הגישה תביעה בנושא החזקת ילדם והסדרי ראיה בבית הדין האזורי, מה שלא היה מעולם, וראיה לדבר -  אישור מבקר הפנים של בתי הדין הרבניים מיום 3.3.05.

           (2)    המשיב מתנגד לבקשה לדיון בעתירה עתה (תגובתו מיום 22.3.05), וטוען כי אין כל נסיבות חדשות המצדיקות שינוי בהחלטה מיום 1.3.05. לשיטתו, היתה גם היתה הסכמה מצד העותרת לסמכות בית הדין הרבני, וכי באמרו כי העותרת הגישה תביעה למשמורת, הסתמך על אישור מבית הדין.

           (3)    בדיון בפנינו חזרו הצדדים על טענותיהם. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, עו"ד הרב יעקבי, ציין כי ישנה מחלוקת עובדתית האם ניתנה ההסכמה לסמכות, אך מכל מקום, ההליכים בבתי הדין הרבניים לא מוצו. אמנם המדובר בתיק שבו יש, גם לשיטתו שלו, בעיה בהמשך ההליכים, שכן נוכח היות האם ובנה בארה"ב אפשרי לכל היותר "סעד הצהרתי" מצד בית הדין, אך יש צורך למצות את ההליך הערעורי. לשאלתנו השיב הרב יעקבי כי בית הדין הגדול, אף אם היתה החלטה בנושא סמכות, יכול לשוב ולהידרש לנושא זה, וכן לטענת "פורום לא נאות" נוכח הימצאם של העותרים מחוץ לישראל, ובתי הדין הרבניים נדרשים לטענה אחרונה  זו.

ד.        עיינתי בתיק, בכתבי בית הדין ובהחלטות. אכן ישנה מחלוקת בשאלת הסמכות, הנסבה על השאלה לאיזה הליך הסכימה הטוענת הרבנית בשם העותרת. בית-הדין הגדול ביום כ' אלול תשס"ג (17.9.03) סבר כי היתה הסכמה כזאת, אך ציין כי הגם שלבית הדין סמכות לדיון לפי דין תורה, בפרט נוכח ההסכמה, ישנה בעיה משפטית עקרונית באשר לאפקטיביות הדיון בו נוכח פסק דין אמריקני שנתן את המשמורת בידי האם, והילד נולד בארה"ב ומתגורר שם; קיימת אפוא בעיה מבחינת המשפט הבינלאומי. בהחלטה נוספת של בית הדין הגדול מיום ה' אייר תשס"ד (26.4.04) ציין בית הדין, כי עליו לקבל את קביעת בית הדין האזורי שבאת-כוח האם נתנה סמכות לדיון במשמורת הילד. כן ניתנו החלטות בית הדין האזורי מיום ט"ו בתמוז תשס"ד (4.7.04) וכ"ה תשרי תשס"ה (10.10.04) הקובעות סמכות לבית-הדין בענין משמורת והסדרי ראיה; ואף ניתנה החלטה בענין זכות ביקור למשיב, מיום י"ח טבת תשס"ה (30.12.04).

ה.        (1)    לפנינו איפוא מצב שבו מחד גיסא ניתנו החלטות של בית הדין האזורי ואף בית הדין הגדול הקובעות סמכות בשאלות המשמורת והסדרי הראיה, ובסופו של יום המחלוקת - כאמור - היא האם ניתנה הסכמה לענין זה, ואם כן, האם היה לה תוקף נוכח הינתנה בנסיבות של מאמץ העותרת להשיג גט, ומכל מקום האם חלה היא על הילד. כנמסר לנו, בידי בית הדין הגדול לשוב ולהידרש לכך. מאידך גיסא, ניצבת שאלה שאליה נדרש בית הדין הגדול, ועניינה האם הפורום השיפוטי הישראלי נאות לעניין זה, שעה שהאם ובנה בארה"ב ואין דרך לאכיפת פסק-הדין שיינתן כאן; מבלי שנקבע מסמרות, יש בכך קושי רב אף לדעת בית הדין הגדול, ונמסר לנו כי שאלת הפורום הלא נאות באה לדיון בבתי דין רבניים. ואולם, שאלות נכבדות אלה כולן לא מוצו בבית הדין הגדול, ולדעתנו אין מקום שבית משפט זה יידרש אליהן בטרם מיצוי ההליכים. עיינתי בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב בתיק 2-21-2768 פלוני נ' פלונית מיום כ"ד אדר ב' תשס"ה (4.4.05), שאליו (ככל הנראה) הפנה אותנו היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, ובו נדרש בית הדין לפסיקת בית משפט זה (בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול,פ"ד נו(2) 629, 657-656) בקשר לטענת הפורום הלא נאות, ולאפקטיביות פסק הדין שיינתן בישראל; נקבע באותו פסק דין, כי יש למצות תחילה הליכים בארה"ב. לא למותר לציין, כי לעניין פורום לא נאות נקבע בפרשת רון (עמ' 658-656, השופטת ביניש), כי דוקטרינה זו חלה על כל ערכאות המדינה, לרבות בית הדין הרבני, אף שהפעלתה ראויה בנסיבות מיוחדות בלבד, ומתחייבת בדיקת כל מקרה לגופו, ובענין ילדים - בדיקת השלכותיה על הילד; על פי רוב - כשיקול  מרכזי - הפורום הנאות יהא מקום המגורים לפי אמנת האג בענין החזרת ילדים חטופים, אף שאין לקבוע כלל נוקשה בענין זה.

           (2) סבורים אנו, כי יש מקום לכיבוד ההדדי המקובל בין הערכאות, וכל עוד ההליך בבית הדין הגדול לא מוצה, אין מקום כאמור שבית משפט זה יידרש למבוקש בעתירה. לא נעלמה מעינינו טענת העותרים באשר לאמצעים כספיים לייצוג, אך בנסיבות איננו רואים, בשלב הנוכחי, מנוס משפטי, ענייני ופורמלי כאחד, מקיום ההחלטה מיום 1.3.05.

           (3)    סוף דבר: אין בידינו לקבל את בקשת העותרים "לדלג" על מיצוי ההליכים בבתי הדין, וספציפית - הערעור בבית הדין הגדול בהתאם להחלטה הנזכרת; חזקה על בית הדין הגדול שיידרש לכל השיקולים הנחוצים לעניין.

           התיק ייקבע לתזכורת בתוך 90 יום. צו הביניים יעמוד בעינו.

           ניתן היום, כ' באייר תשס"ה (29.5.05).

ש ו פ ט                                      ש ו פ ט                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: